איראן בעידן שלאחר המדינה האסלאמית: יעדים, הזדמנויות ואתגרים

תמונות של עלי רצ'א נט'רי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה האיראנים, שנהרג במהלך כיבוש אלבוכמאל (בלדי ניוז, 20 בנובמבר 2017).

תמונות של עלי רצ'א נט'רי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה האיראנים, שנהרג במהלך כיבוש אלבוכמאל (בלדי ניוז, 20 בנובמבר 2017).

קאסם סלימאני לצד לוחמי

קאסם סלימאני לצד לוחמי "חטיבת פאטמיון" האפגאנית בגבול סוריה-עיראק (תסנים, 12 ביוני 2017).

פגישת שגריר איראן בדמשק ג'ואד תרכאבאדי עם ראש ממשלת סוריה עמאד ח'מיס (איסנ

פגישת שגריר איראן בדמשק ג'ואד תרכאבאדי עם ראש ממשלת סוריה עמאד ח'מיס (איסנ"א, 12 ביוני 2017).

פגישת נשיא רוסיה פוטין עם נשיא איראן רוחאני בטהראן (מהר, 1 בנובמבר 2017).

פגישת נשיא רוסיה פוטין עם נשיא איראן רוחאני בטהראן (מהר, 1 בנובמבר 2017).

פגישת ח'אמנהאי-אל-עבאדי (אתר המנהיג, 21 ביוני 2017).

פגישת ח'אמנהאי-אל-עבאדי (אתר המנהיג, 21 ביוני 2017).

פגישת באקרי-ארדואן (פרדא ניוז, 16 באוגוסט 2017).

פגישת באקרי-ארדואן (פרדא ניוז, 16 באוגוסט 2017).

ד"ר רז צימט
עיקרי המסמך
היעדים האסטרטגים של איראן בסוריה, בעיראק ובמזה"ת

בעיראק ובסוריה הגיע לסיומו תהליך התמוטטותה של המדינה האסלאמית, שהוקמה ע"י דאעש בסוריה ובעיראק. בעקבות זאת שב דאעש "למקומו הטבעי" כארגון טרור ג'האדיסטי, שאינו חייב לנהל ולהגן על מדינה בעלת גבולות טריטוריאליים, מפלת המדינה האסלאמית יוצרת ואקום ביטחוני ומדיני ופותחת בפני איראן הזדמנויות חדשות להעמיק השפעתה בסוריה, בעיראק ובמזרח התיכון כולו[2].

  • איראן, שכבר הוכיחה בעבר יכולת טובה לנצל כל הזדמנות לשיפור מעמדה כמעצמה אזורית, מבקשת כעת לנצל את החלל, שהתמוטטות המדינה האסלאמית הותירה אחריה אחריו בסוריה ובעיראק, כדי לקדם את שאיפותיה באזור ולמלא תפקיד מרכזי בעיצוב המזרח התיכון בעידן שלאחר דאעש. פעילות איראן בסוריה ובעיראק משתלבת באסטרטגיה האיראנית הכוללת החותרת להגמוניה אזורית. איראן מבקשת להרחיב את השפעתה על מדינות וארגונים באזור, ובמקביל למנוע התבססותם של ארה"ב והמערב בסוריה, בעיראק או בכל מדינה אחרת. פעילותה האזורית של איראן נועדה לא רק ליישם את תפיסתה האידיאולוגית ("ייצוא המהפכה") אלא בעיקר לממש אינטרסים לאומיים איראניים, הנתפסים בעיני איראן כחיוניים.
  • במדיניותה הנוכחית בסוריה ובעיראק מבקשת איראן לקדם כמה יעדים מרכזיים:
    • ייצוב ועיצוב המשטר הסורי: שימור משטר הנשיא אסד, סיוע להתבססותו והגברת ההשפעה האיראנית עליו הינם יעדים חיוניים עבור איראן. זאת, הן בשל היותו של המשטר הסורי בעל ברית אסטרטגי של איראן בעולם הערבי והן בשל ההשלכות השליליות העלולות להיות לנפילת משטר אסד על ארגון חזבאללה כתוצאה מאובדן העורף הלוגיסטי הסורי (החיוני להעברת הסיוע האיראני לארגון). מעבר לכך, סוריה השוכנת בלב העולם הערבי נתפסת כמרכז גיאו-פוליטי חשוב בלב המזרח התיכון, שממנו תוכל איראן בעתיד לנהל ביתר יעילות את מדיניותה החתרנית לשם קידום ההגמוניה האזורית שלה.
    • ביסוס מרחב השפעה איראני-שיעי, שישתרע מאיראן דרך עיראק וסוריה ועד לבנון והים התיכון. במרחב השפעה זה ניתן יהיה ליצור מסדרון יבשתי מאיראן לסוריה וללבנון. מסדרון שכזה יספק לאיראן נתיב נוסף להעברת כוחות, נשק וציוד לסוריה וללבנון. זאת במקביל לנתיב האווירי, בו היא משתמשת כבר כיום באופן תדיר, ולנתיב הימי, בו היא עשתה שימוש במספר הזדמנויות בעבר. נראה לנו כי איראן שואפת גם ליצור לעצמה גישה לים התיכון, ולהשיג דריסת רגל צבאית ארוכת טווח בסוריה (הגם שבכירים איראנים הכחישו כוונה שכזאת).
    • הגברת מנופי הלחץ והחרפת האיום על ישראל תוך יצירת הרתעה כלפיה. זאת, בעיקר באמצעות חיזוק יכולותיו הצבאיות של ארגון חזבאללה, יצירת יכולות עבור חזבאללה ליצור אמצעי לחימה והקמת תשתיות טרור מקומיות ברמת הגולן או בעורפו, שנועדו ליצור חזית טרור חדשה עם ישראל. נראה לנו, כי בראייה האיראנית תתבסס פעילותה ברמת הגולן או בעורפו על פעילי חזבאללה, פעילי מיליציות שיעיות הנתמכות ע"י איראן ופעילים מקומיים מרמת הגולן[3].
    • שימור עיראק כיחידה טריטוריאלית אחת בדומיננטיות שיעית וכבעלת ברית הנתונה להשפעה איראנית. לשם קידום יעד פוליטי זה מטפחת איראן מיליציות שיעיות בעיראק הנתונות להשפעתה ("הגיוס העממי"), שבאמצעותן ניתן יהיה לקדם את היעדים האיראנים בזירה הפנים-עיראקית. השתתפות המיליציות השיעיות במערכה נגד המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק היקנתה להן ניסיון צבאי אותו איראן תפעל לנצל לצרכיה.
    • דחיקתה של ארצות-הברית מהאזור, הנתפסת על-ידי איראן כאיום מרכזי על ביטחונה הלאומי ועל האינטרסים החיוניים שלה. בשלב הראשון יושג יעד זה ע"י מזעור ההשפעה האמריקאית בסוריה ובעיראק בעידן שלאחר כיבוש מוצול ואלרקה, ובהמשך גם פגיעה בהשפעה האמריקאית במדינות נוספות במזרח התיכון בעלות אוריינטציה מערבית.
    • העמקת ההשפעה הפוליטית, הכלכלית, הדתית והתרבותית האיראנית בסוריה, בעיראק ובלבנון. זאת, תוך ניצול חולשת הממשל המרכזי במדינות הללו וניצול ההזדמנויות הטמונות בשיקום הכלכלה ומערכות התשתית בסוריה ובעיראק, שנהרסו בשנות המלחמה. מכשיר חשוב להשגת יעד זה הינם הקהילות השיעיות המתגוררות במדינות הללו (ובסוריה גם הקהילה העלוית), המצויות במתח עדתי-דתי עם האוכלוסיות המוסלמיות-סוניות.
  • כדי לממש את יעדיה האסטרטגיים ממשיכה איראן להשקיע את עיקר המאמצים בסוריה בייצוב שלטונו של אסד ובהרחבת שטחי שליטתו. חרף ההישגים המשמעותיים למשטר הסורי, שהאחרון שבהם היה נפילת המדינה האסלאמית, טרם הושגה הכרעה סופית במערכה בסוריה הממשיכה להציב בפני איראן ומשמרות המהפכה אתגר משמעותי, ולגבות ממנה ומבני חסותה מחיר אנושי כבד (כך למשל במערכה לכיבוש אלבוכמאל, המאחז האחרון של המדינה האסלאמית בסוריה, נהרגו מספר קצינים ממשמרות המהפכה, מהם שני קצינים בכירים בדרגת אל"מ).
  • איראן חותרת לנצל את הכוחות המופעלים ע"י משמרות המהפכה כדי להתבסס בשטחים מהם נדחקו המורדים הסורים ודאעש. זאת במטרה ליצור מרחב השפעה, שישתרע מאיראן דרך עיראק וסוריה ועד לבנון והים התיכון. צירים יבשתיים ממזרח למערב יאפשרו גישה איראנית ישירה לבעלות בריתה בסוריה ובלבנון. המאמץ האיראני לבסס ציר זה מתבצע באמצעות התקדמות הכוחות התומכים במשטר אסד, ובכללם חזבאללה ומיליציות שיעיות הפועלות בחסות משמרות המהפכה לנקודות מעבר מרכזיות, שעל הגבול העיראקי-סורי. איראן עודדה את הארגונים שבחסותה בעיראק ובסוריה לפעול בקרבת הגבול העיראקי-סורי וכיום יש, להערכתנו, לארגונים שבחסותה שליטה/השפעה על קטעים נרחבים ממרחב הגבול.
מכשולים בדרך למימוש האינטרסים האיראנים
  • איראן ניצבת בפני כמה מגבלות בסיסיות בבואה לבסס את עצמה כגורם כוח משמעותי במרחב הערבי במזרח התיכון. ראשית, כמדינה בעלת רוב פרסי היא נתפסת גם בעולם הערבי, גם בעיני בעלות בריתה, כגורם זר הנוהג באופן מתנשא ולעיתים אף גזעני כלפי שכניו הערבים. שנית, איראן השיעית מתקשה לממש הגמוניה אזורית במרחב שרובו מוסלמי סוני. השימוש בארגונים שליחים (proxies) מקומיים מסייע אומנם לאיראן לטשטש את מעורבותה הישירה במרחב, אך קיימת בעייתיות באסטרטגיה הנשענת על הפעלת שליחים בעלי אינטרסים משלהם, שאינם כפופים באופן מוחלט לתכתיב האיראני.
  • כינון מרחב ההשפעה האיראני במערב עיראק ובמזרח סוריה והקמת מסדרון יבשתי מאיראן לכיוון הים התיכון מציב אתגר מיוחד עבור איראן. זאת משום שממשלת עיראק (בעידוד ארה"ב) עלולה להערים קשיים על העברת אמצעי לחימה בנתיב זה. בנוסף לכך חלק מהנתיב נשלט על-ידי כוחות המתנגדים לחדירת איראן, כגון המיליציות הכורדיות הנתמכות על-ידי ארצות-הברית או האוכלוסייה הסונית המתגוררת במערב ובמרכז עיראק. גם דאעש, שצפוי בתום המערכה בעיראק לשנות את דפוסי פעולתו לארגון טרור וגרילה, צפוי לבצע התקפות פגע וברח כנגד תנועת כלי רכב איראנים, שינועו במסדרון היבשתי (כלי רכב איראנים עשויים להיתפס כיעד אטרקטיבי עבור דאעש בגלגולו החדש).
  • פעילותן של המעצמות ושל מדינות האזור, ובמרכזן רוסיה, ארצות-הברית ותורכיה, מגבילה, אף היא, את יכולתה של איראן לממש את שאיפתה להגמוניה אזורית ולעצב את סוריה ועיראק כחלק ממרחב ההשפעה שלה. בסוריה הפכה רוסיה לגורם הדומיננטי בשל מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים ואיראן נאלצת לעיתים להסתפק בתפקיד משני במהלכים הצבאיים והמדיניים המתחוללים בסוריה (דבר הטומן בחובו פוטנציאל של מתחים ביחסי איראן-רוסיה). שחקן מתחרה נוסף לאיראן במרחב הסורי (ואף מעבר לו) היא תורכיה, המבקשת לשחק תפקיד מרכזי הן במאמץ הצבאי נגד דאעש והן בעיצוב ההסדרים המדיניים על עתיד סוריה. ניתן להניח, כי תורכיה המוסלמית-סונית עשויה לראות את התחזקות ההשפעה האיראנית והשיעית בסוריה (ובמזה"ת כולו) כפגיעה באינטרסיה.
  • גם בזירה הפנים-איראנית מציבה מעורבות איראן בסוריה אתגר לא פשוט. המערכה הצבאית בסוריה גבתה וממשיכה לגבות מאיראן מחיר אנושי וכלכלי כבד, המעורר לעיתים ביקורת פנימית. זאת ועוד, חתירתה של איראן להגמוניה במזרח התיכון עלולה בהמשך לחייב אותה להגביר את "השקעותיה" בסוריה, עיראק, לבנון ובמוקדי עימות נוספים עם המדינות הערביות הסוניות ובמרכזן סעודיה ועם ארה"ב. הרחבת ההשקעות האיראניות בכוח אדם ובמשאבים נוספים במוקדי העימות השונים עלולה להציף מחדש את הביקורת מבית.
ההיבט העיראקי
  • החלשתו המשמעותית של דאעש פותחת בפני איראן הזדמנות להרחבת השפעתה בעיראק. בשונה מסוריה, נוכחותה הצבאית הישירה של איראן בעיראק מוגבלת ביותר והיא מתבססת בעיקר על המיליציות השיעיות העיראקיות ("הגיוס העממי"), הפועלות ברובן בחסות ישירה או עקיפה של משמרות המהפכה. מיליציות אלה, שהתחזקו במהלך המערכה נגד המדינה האסלאמית ממלאות תפקיד חשוב בזירה הפנימית בעיראק, שעשוי אף לגבור בתום המערכה נגד המדינה האסלאמית. מיליציות אלה תתבענה את מקומן בסדר הפוליטי החדש בעיראק. חלק מהמיליציות השיעיות נאמנות לאיראן ונראה שיכולתו של השלטון המרכזי בבגדאד לכפות את רצונו עליהן מוטלת בספק.
  • איראן רואה במעורבותה בעיראק אמצעי חיוני לשימור השפעתה במדינה זו ולמניעת נוכחות והשפעה של ארה"ב הנתפסות בעיניה כאיום על האינטרסים הלאומיים שלה. בראיית איראן, צפויה נפילת המדינה האסלאמית והחלשת דאעש להאיץ את המאבק עם ארצות-הברית על ההשפעה בעיראק. איראן חותרת לנטרל את ההשפעה האמריקאית בעיראק, אשר גברה במהלך המערכה נגד המדינה האסלאמית, ובעיקר בתקופת הלחימה במוצול.
  • בדומה לסוריה, פועלת איראן להרחבת השפעתה בעיראק גם במישורים הכלכלי, התרבותי והדתי. איראן משקיעה מאמצים נרחבים להגברת הסחר עם עיראק, השתלטה על מספר שדות נפט באזור הגבול עם עיראק ויתכן גם שאיראן תסייע לשיקום האזורים, שנכבשו מידי המדינה האסלאמית. כמו כן פועלת איראן להרחיב את השפעתה הדתית בערים הקדושות לשיעה בעיראק.
  • הסיוע האיראני תרם משמעותית להפלת המדינה האסלאמית ולהחלשה (הזמנית?) של דאעש, אך הביא גם להגברת הביקורת בתוך עיראק נגד התערבותה של איראן בענייניה הפנימיים של איראן. ביקורת זו משקפת את מורכבות המערכת הפוליטית השיעית בעיראק, שבמסגרתה באות לידי ביטוי עמדות שונות ואף מנוגדות ביחס למעורבות האיראנית. את ההתנגדות למעורבות האיראנית בעיראק מוביל בשנתיים האחרונות איש הדת והפוליטיקאי השיעי, מקתדא אלצדר. אלצדר נחשב בעבר לבן-טיפוחיה של איראן, אך בשנים האחרונות התרחק מהאיראנים והחל למתוח ביקורת פומבית על מעורבותה של טהראן בעיראק. איראן מוטרדת מפעילותו הגוברת, ובעיקר מקשריו המתהדקים עם סעודיה, יריבתה המרכזית באזור.
  • גם ראש הממשלה חידר אלעבאדי, שמונה לתפקיד בקיץ 2014 במקומו של ראש הממשלה הפרו-איראני נורי אלמאלכי, מגלה קו עצמאי מול טהראן. ביסוד מדיניותו של אלעבאדי עומד הרצון שלא להפוך את ארצו ל"גרורה איראנית". לכך ניתן להוסיף את עניינה הבסיסי של עיראק בהמשך הסיוע האמריקאי ורצונה לשמר קשרים תקינים עם המדינות הערביות הסוניות, ובהן ערב הסעודית. כניסתה של תורכיה כשחקן נוסף בעיראק נתפסת, אף היא, כאיום בעיני איראן החוששת מפני כוונותיו של תורכיה לבצר את אחיזתה בצפון עיראק.
  • אתגר נוסף ניצב בפני איראן מכיוון הכורדים בצפון עיראק, הגם שמידת חומרתו של אתגר זה פחתה באופן משמעותי בעקבות כישלון היוזמה הכורדית לקיים משאל עם על עצמאות החבל הכורדי. איראן חוששת מהפיכתו של האזור הכורדי בעיראק למדינה עצמאית דה-פקטו, שכן מגמה זו עלולה לסכן את לכידותה הטריטוריאלית של עיראק, לפגוע במאמציה לבצר את השפעתה בעיראק ולחזק מגמות בדלניות בקרב המיעוט הכורדי באיראן.
סיכום

בסיכומו של דבר, נפילת המדינה האסלאמית והפיכת דאעש לארגון טרור וגרילה פותחת בפני איראן חלון הזדמנויות למימוש שאיפותיה האזוריות ולהרחבת השפעתה. בעדיפות הראשונה נמצאות לבנון, סוריה, עיראק ותימן, שבהן יש לאיראן אחיזה איתנה, בעיקר באמצעות Proxies שיעים. אף על פי כן, יכולתה של איראן לבצר את השפעתה מוגבלת על-ידי מאפייני יסוד במערכת המזרח-תיכונית, ובראשם ההרכב הדמוגרפי והשפעתם המתחרה של שחקנים אזוריים (סעודיה, המלכדת סביבה קואליציה ערבית סונית) ושחקנים בינלאומיים. הצלחתה של איראן להרחיב השפעתה במזה"ת תלויה לא רק ברצונותיה ובכוונותיה, אלא גם בהתנהלות יתר השחקנים המדינתיים והלא-מדינתיים, הבינלאומיים והמקומיים, הפועלים באזור, ובהחלטתם האם לשתף פעולה עם שאיפותיה או להקשות על איראן במאמציה לבסס מרחב השפעה אזורי.

נספחים
  • להלן חמישה נספחים העוסקים בהיבטים שונים של המעורבות האיראנית בסוריה, עיראק והמזרח התיכון כולו:
    • נספח א': התפתחות המעורבות האיראנית בסוריה.
    • נספח ב': מאפייני הפעילות האיראנית הנוכחית בסוריה.
    • נספח ג': האתגרים הניצבים בפני מעורבות איראן בסוריה, בעיראק ובעולם הערבי כולו.
    • נספח ד': המעורבות האיראנית בעיראק.
    • נספח ה': הקשיים הניצבים בפני מעורבות איראן בעיראק.

[1] מסמך זה הינו עדכון והשלמה לפרסום מרכז המידע מה-23 באוגוסט 2017: "איראן בעידן שלאחר המדינה האסלאמית: יעדים, הזדמנויות ואתגרים".
[2] על ההשפעות המקומיות, האזוריות והבינלאומיות של קריסת המדינה האסלאמית ראו פרסום מרכז המידע מה-16 בנובמבר 2017: "התמוטטות המדינה האסלאמית: ומה הלאה?".
[3] בעבר התבטא אבו מהדי אלמהנדס, פעיל שיעי עיראקי המשמש כסגן מפקד "הגיוס העממי" (מסגרת-על של המיליציות השיעיות בעיראק, הפועלת בחסות איראן), כי אם חסן נצראללה יבקש לפנות לעבר ישראל במקרה שיפרוץ עימות, "הגיוס העממי" יעשה זאת. בהקשר זה ראו פרסום מרכז המידע מה-20 ביולי 2017: "האינטרסים והכוונות של איראן בעיראק ובסוריה כפי שהם משתקפים בהתבטאויות מפקדים בכירים ב"גיוס העממי", מסגרת-על של המיליציות השיעיות בעיראק המופעלת ע"י כוח קדס האיראני".